כדורי אלויה – הוא סבא שלי
המלך איננו,
אחד הפוסטים האחרונים שכתבתי באוהודו (הבלוג שכתבתי במהלך לימודי בהודו) היה על "המלך", סבא שלי, אדם גדול מימדים ומידות, עולה מעירק, פעיל חברתי בקיצור אדם ענק.
שנה ושבועיים לאחר שכתבתי את הפוסט הלך ה"מלך" לעולמו.
יש בי הצורך להקדיש כמה מילים לאדם שהשפיע רבות עלי, לאיש העולם שעזב הכל ועלה ארצה, לפעיל החברתי שתמיד שמח לעזור לכל דורש וכל כך אהב לתת, אותו אחד שנתנן לכל אחד את ההרגשה שהוא במרכז הבריאה ואם לא הבריאה אז לפחות בשבילו אין אדם חשוב יותר, אותו אדם שלימד אותנו כי בלב יש מקום בשביל כולם, האיש שהרגיש כי הוא מלך ונהג בחמלה וברגישות בכולם.
זכיתי – זכיתי להכיר את האיש ולשהות רבות במחיצתו.
חסרים לי השיחות עימו או המונולוגים שלו, לראות אותו פותח את ידיו הענקיות לרווחה קורא לעברי ואומר "אבי נשיקה" או מברך אותי "תסליח" (הצדיק קשה לדיבור לעולי עירק) ומניח את ידו על ראשי ומברך "מי שברך…"
כעת שוכב לו יקיר העיר אור יהודה תחת אבן ירושלמית נסורה ופשוטה, בדיוק כמוהו אדם פשוט ובעל מעלות רבות.
אני לא יודע אם הוא ידע כמה אנחנו מעריכים אותו, אני בטוח שהוא לא הטיל ספק כי הרי מדובר במלך אבל עדיין, הייתה לי שנה להראות לו את הפוסט אך אני חושב כי מעולם הוא לא קרא אותו.
בבא (אה כן בוייא) אני מתגעגע
אוהד
