אוהודו

לאחר ארוחת ערב במסעדה מקומית מעולה, יצאתי עם שתי הטיילות הבלגיות שהכרתי בצהרים, לטייל בסקטור 22  זה שתכנן אחיינו של קורבוזיה אותו סקטור שמתוכנן לשימור בעל 9 טיפוסי מבנים.
ולעניינו, כשנכנסו למסעדה החום היה כבד מנשוא ודרי הרחוב שנוהגים לישון תחת המעברים המקורים במבנים העוטפים את הסקטור סידרו את "מיטתותהם" תחת כיפת השמיים.
כשיצאנו את המסעדה ניתן היה להרגיש משב רוח מדברי מלא בחול וחלק מדרי הרחוב החלו מזיזים את חפציהם הדלים למעבר החלק המקורה.

הלכנו לשוק של הסקטור, היה נחמד שתינו מיצים טבעיים בטעמים מלוחים שהיו קשים לשתייה אפילו עבורי. ובעיקר הסתובבנו וכמובן שיצלמתי את המקומיים עם הבלגיות כבקשתם.

ואז החלה רוחה עזה פתאום נעשה נעים וכייף והטמפטורות כאילו החלו לצנוח כהרף עין .

תוך דקות ספורות הרגשתי טיפת מים זולגת עלי, ואז החל המבול וביחד עם כל האנשים ברחנו למעברים המקורים וחיכינו.
ציפיתי שכולם יהיו שמחים ומאושרים שהגיע המונסון אחרי שכולם ציפו לו והוא הגיע באיחור  של חודש. אך  האנשים שסבבו אותי רק התעניינו במקום בו יוכלו לישון הערב, כי למרות שמדובר במעבר מחופה הרצפה כולה נשטפה מיים ועל כל פיסת אדמה יבשה החלה נהירה גדולה של נחשולי מים.

גם אנחנו נתקענו תחת אותה קומת עמודים מרוחקת מבתי המלון שלנו ללא יכולת לקרוא לריקשה או למישהו שיקח אותנו כי הכביש כל כך רחוק (קורבוזיה זוכרים?) העיר הוצפה ואחרי חצי שעה החלטנו פשוט לצאת למרות זרמי המים. אז פגשנו את המקומיים העשירים אלה שכל כך שמחו שהמבול הגיע, אלה שחיכו לו ויצאו לטייל תחתיו עכשיו שהגיע הם עם מטריותהם עזרו לנו לעצור ריקשות עבורנו ועזרו לנו לעבור את המונסון הראשון באופן יחסי  יבשים.

עכשיו ידעתי שהלימודים צריכים להתחיל ועלי לחזור  לאהאמדבאד.