לאחר שהבראתי, והאינטרנט חזר לפעול ערכתי משאל בקרב הסטודנטים ההודים.
ויש לנו שני זוכים מאושרים ופרס ניחומים גם למציע השלישי (אני לא רוצה להתעסק עם אח שלי בכל זאת והדרת פני זקן)
אז סהר וניר ברכותי ותודה רבה.
שעשעתם והנעמתם את זמני. חן חן לכם ותודה לכל המשתתפים.
בדרכך לגשר אליס עוד בעיר החדשה, קצת אחרי אחד הגשרים העיליים של הרכבת העוברת בעיר, נמצאת חנות ספרים קטנה הממוקמת בנסיגה קלה מאחד הרחובת הפחות סואנים, על השלט הציבעוני כתוב Art Book Center, לא שמעתי על המקום לפני כן אך בהסח הדעת תוך נסיעה בריקשה קלטו עיניי את השלט המרוחק מהרחוב והחלטתי עם חברי השווצרים ללכת ולבחון את ה"מרכז" לספרי אומנות.
כשמתקרבים לבניין מבינים כי החנות נמצאת בקומה השנייה אך לא ברור כיצד מגיעים אליה, צריך להכנס לסמטה צידית ולטפס במדרגות הגבוהות עם מעקה הבטון המטוייח הכחול. מדרגות אלו מובילות למרפסת הקומה השנייה (או כמו שאצלנו אומרים, הקומה הראשונה. כי היא כמובן קומת הכניסה או הרחוב רק אצלנו, אין מוסכמה לגבי קומת הכניסה האם היא הקומה הראשונה או לא).
במרכז המרפסת ישנה דלת ועל הדלת כתוב באנגלית כי יש להוריד נעליים, עוד לפני שהספקנו לפתוח את הדלת או להוריד את הנעליים, נפתחה הדלת על ידי אחד המוכרים ומצידה הימני של הדלת הגיח איש מבוגר ואמר של נעלייך מעל רגלייך (טוב הוא לא אמר את זה כך אבל זו הייתה התחושה), נכנסנו ל"חנות" יותר נכון לחדרון מדפי ספרים עמוסים ועוד ערימות ספרים נוספות על הרצפה וכולם ספרי אומנות, אדריכלות, טקסטיל וכד'.
אני שלא יכול לשלוט על חושי רציתי לגעת אך לפני שהספקתי או איש מבוגר אמר לי "שב תרגע", החלטתי לכבד את המקום וזרמתי איתו
הושיבו אותנו על כיסאות כתר פלסטיק ושלושת המוכרים התיישבו לצידנו על מזרן מוגבה מעל במת עץ שגם היא מקום איכסון ספרים.
לא ידענו מה עושים? האיש המבוגר הסתכל לי פנימה לתוך עיניי הרגשתי כי הוא ממש חודר לי לאישיות, ואז הוא אמר אדריכל? באת ללמוד או לעבוד? חייכתי הרגשתי כאילו זה ברור שהוא יודע כי הרי הוא חדר במבט נוקב, השווצרים היו המומים.
אז איזה ספר אתה רוצה לראות? האמת, רציתי את כולם אבל הוא הרים את היד ושלח את אחד מבניו (מתברר ששני המוכרים הנוספים הם בניו) להביא לי ספר,
את הספר החזיק הבן בשתי ידיים וכך הגיש הוא לי אותו אני קיבלתי אותו כמו במנהג היפאני גם כן עם שתי ידי, ספר סיכום עבודותיו של האדריכל לואי קהאן, האיש המבוגר אמר לי: לך קודם כל קהאן אחר כך קורבוזיה (כאילו שידע שאת הראשון אני מעדיף) ואמר לבן משהו בגוג'רטית (השפה המקומית) זה פתח את הספר באחד העמודים היותר מרשימים מלא בתוכניות ורישומים, לשווצרים הציע ספר על האדריכלות בהודו ובאמדבאד.
לאחר שנשבתי בקסמו של בעל הבית ובאיכותו של הספר הוגשה לי חוברת עתיקה, כזו שאי אפשר להשיג בשום מקום עליה כתוב קורבוזיה בשנדיגר, אני חייכתי (מי שלא קרא את הפוסט על שנדיגר לא מבין על מה מדובר) עיינתי קלות היו שם תוכניות ותמונות ומאמרים אך אמרתי למוכר שאני לא ממש אהבתי (בלשון המעטה) את העיר ואין לי צורך בחוברת, שוב הוא אמר לבנו משהו וזה קפץ לקראתי ופתח בעמוד בחוברת מאמר ביקורת של 4 עמודים על העיר שנדיגרד, מרפרוף וממה שהמוכר אמר כל מה שכתבתי בפוסט נכתב על ידי גדולים ממני.
אך כאן לא הסתיים האירוע הוצגו לי ספרים רבים, לא הייתי צריך לקום המוכר קרא אותי וקלט כל תנועה או מבט של עיניי.
יש לו מגוון כל כך גדול של ספרים והמוכר מכיר את כולם.
מדובר בבחור שאהב ספרים ומצא נישא שלא קיימת לטענתו בכל מדינת גוג'רט, הוא אינו אומן, לא אדריכל ובטח שלא תופר או מעצב אופנה אך הוא אוהב ספרים ומתעיינין באומנות ומכיר את מה שכתוב בספרים שלו, מי צריך מערכת חיפוש בספר כאשר יש לך איש מבוגר כמהו שנהנה מזה ועושה את זאת בחן רב.
רגע לפני שיצאתי מהמקדש הזה שאלתי אותו מהו הספר היקר ביותר שיש לן באוספיו? הוא חייך חשב לרגע והחליט, הוא פתח דלת נוספת בחנות מאחוריה חדרון קטנטן, בחדרון יש ארון בתוך הארון קופסא הוא הוציא את הקופסא מתוכה יצאה עוד קופסא שבתוכה היה ספר גדול מימדים, ספר עם תמונות של טקסטורות בדים ישנים ונדירים מכל מיני מקומות בעולם עלותו של ספר זה היא 10,000 $ לטענתו יש 30 כאלו בעולם.
לא נהנתי כל כך מהתמונות כמו שנהנתי מהידיעה שאני אוחז בידי ספר כל כך נדיר וכל כך יקר.
במקדש הזה הספר הופך לקדוש והמעיין מקבל גם הוא מקום מכובד ביותר.
כל מי שמגיע לכאן חייב לדעתי לעבור בחנות הזו רק בשביל החוויה.
השאלה מהו שטח ציבורי עולה שוב ושוב במהלך הלימודים,
בכל פעם צריך להגדיר מהו שטח ציבורי יש לתת מחדש הגדרה ולהסבירה.
שוב קיבלתי את המשימה הזו רק שבפעם זו מצאתי הגדרה פשוטה יותר, נכון לקרוא לזה המתכון לבדיקה האם השטח הוא שטח ציבורי:
המצרכים:
1. פרה חופשיה (רצוי פרה הודית עם בעיות)
2. שטח
אופן הכנה:
במידה והפרה החופשייה יכולה להסתובב ולחיות בשטח ללא בעיה זהו שטח ציבורי
בכל מקום שהיא איננה יכולה להיכנס אליו איננו שטח ציבורי לגמרי הוא יכול להיות סמי ציבורי, פרטי או מבנה ציבור אבל אינני יכול להגדירו כציבורי לגמרי, כי בכדי להיות שכזה הציבור צריך להרגיש חופשי להסתובב בו לדעתי.
[ההודים ניסו למצוא חריגים למתכון שהמצאתי אך ניסיונותיהם עלו בתוהו - נסו גם אתם]
לדעתי צריך גם לקחת בחשבון שאי אפשר לקרוא למקום שטח ציבורי כאשר הציבור לא נוכח בו, על כן ניקח לדוגמא דיונת חול ענקית שרגל אדם לא דורכת בה, היא אולי בבעלות המדינה ואדמות אילו הן ציבוריות אך לא לטענתי, לדעתי לא ניתן לקרוא לדיונה הזו שטח ציבורי כי אין ציבור המשתמש בה.
משהו מוזר קורה לחיות כאן, אך המוזר מכל הן הפרות כאן , הן משונות ביותר.
מתקבל הרושם שהפרות פה זקוקות להפגש במהירות עם פיסכולוג או לקבל התייעצות רפואית כלשהי, החופש שלהם ברחובות העיר מוביל אותן להתנהג באופן שאינו מצופה, כמו גירוד גופם עם הרגלים תוך כדי ישיבה כמו כלבים, או נטיה אחרונית כאשר הן נותנות שתן די דומה לדרך בהן הכלבות עושות, ליקוק וניקוי הגוף עם הלשון הארוכה שלהן, נראה לי שיש להן סוג של הפרעת אישיות קלה,
לגבי הדבשת שיש להן אינני בטוח אם מדובר ברצון להידמות לגמלים כאן, או זו דרך לאגור מזון, או אולי שזו גיבנת שנוצרה ממום גנטי וטיפול אורטופדי טוב ומסור יוכל להסיר אותה.
אני קורה להן פרות עם בעיות, הסטודנטים שלומדים איתי חושבים שלפרות שלנו יש בעיות הם אמרו לי שהפרות שלנו רוצות להיות סוסים ועד שלא הראתי להם תמונות הם סירבו להאמין שלפרות בצידו השני של העולם ואני כמעט בטוח שגם באוסטורליה וניו-זילנד אין בעיות אורטופדיות.
אבל אני יכול להגיד שלפרות עם הבעיות יש אורך רוח ,הן לא באמוק לאכול כל היום ללא הפסק הן עושות ויפסנסה וכשנמאס להן מהבלגן הן מורידות את הראש למטה וכל עוברי האורח חוששים מפניהם ובורחים.
הגיבנת מאפשרת העמסת משאות ועגלות על השוורים ללא צורך בחבלים נוספים.
עדין אני חושב שכדאי לשלוח אותן לטיפול בשיטת אלכסנדר.
קבענו מפגש לימודים והכנה לסטודיו ב 8:30 בבוקר ביום שבת (כן שבת), הכל כדי לסיים מיפוי עירוני (צריך להעתיק אותה קודם כל מגוגל מפות) רצינו להזדרז ולסיים כדי להנות מיתרת השבת הפנויה, אני כרגיל, כמו פוץ הגעתי לפני הזמן והייתי יחידי, לאורך כל הזמן אמרו שהם עוד רגע בכיתה, אך לבסוף הם הגיעו ב 18:00! ואני הטמבל חיכיתי כל היום, טוב לא הייתי לבד כל תלמידי החו"ל חיכו, וההסבר היה פשוט הם הלכו לראות הארי פוטר ולא ידעו מתי הסרט יסתיים. לאחר עבודה מאומצת לתוך הלילה נאלצנו להגיע לעבוד גם ביום בראשון.
בבוקר יום ראשון, החלטתי לא להקדים ,מכיוון שאני לא טוב בזה יצאתי לטייל בבוקר, והתייצבתי בצהרים, אך שהגעתי התברר שאחת הסטודנטיות ג'יגישה מצאה דירה עם 4 חדרים אז החלטנו הסטודנטית האוסטרלית (שרק הגיעה גם היא במפתיע),הסטודנטית הצורפתיה, האוסטרלית, ההולנדי והישראלי [זה נשמע כמו בדיחה ישנה] לראות את הדירה. הדירה לא הייתה ראויה , אך היום התחיל להיות מעניין, החבר של ג'יגישה הופיע עם רכב והתעקש לקחת אותנו לטעום איזה מאכל, זה נקרה ביסקו קערה עשוייה מתפוחי אדמה מגורדים שבתוכה שמים, גרגרי חומוס, שעועית, סויה, שקדים פיסטוקים ועוד מוסיפים תבלינים (מתוקים) ויוגורט לא נשמע משהו אבל הטעם הוא טעמו של מוזלי איכותי.
לאחר שנהנו רצינו לחזור ללימודים אבל נחטפנו, החבר אמר בסדר אבל התחיל בסיור בעיר שבסופו הגענו לביתו, התיישבנו בחדר האירוח ג'יגישה נעלמה ומצאנו את עצמנו עם החבר שנתן הרצאה בענין ממשל, האיר את ענינו כיצד העניינים מתנהלים בהודו בעניני בירוקרטיה, הודית. וכיצה יש לנהוג על מנת להסתדר. ולהשיג את מבוקשך, המשרתים הכינו עבורינו, שתייה בקיצור נהננו מאחר צהריים רוגע , רק כשהחל להחשיך קלטנו שהשעה כבר אחרי שש ועלינו לחזור לבית הספר, הבנו גם איך ההודים מצליחים למרוח את הזמן זה לא שהם מורחים זה שהכל רגוע.
לאחר עבודה קלה, אמרתי שאני מאד מעוניין לראות ריקוד בוליוודי וריקוד מסורתי, ישר הוזמנתי לבוא לביתה של אחת הסטודנטיות שם עושים חזרות לריקודים לקראת החתונה של בן הדודה, תוך שלוש דקות הייתי על הקטנוע שלה בדרך לבית הדודה השווייצרים הצטרפו גם כן.
קיבלנו מופע ריקודים הודיים פרטי, כולל מבט מבפנים על משפחה הודית ויחסי הכוחות בבית, השיא היה כאשר אחת הדודות בת 59 מלאה ביותר רקדה כאילו היא מחוץ לאטמוספרה תנועות הידיים שלה היו עדינות וכולה נראתה מרחפת.
לאחר שהתחברתי איתה קיבלתי שיעור זריז בריקוד מסורתי והצעה לבוא ולהופיע בחתונה.
המבטא ההודי לפעמים בלתי מובן בעליל, וכשאתה שואל אחרים מה נאמר הם חוזרים על אותה המילה אך עדיין מדובר בשיח חרשים, לפעמים אני חוזר על מה שהם אמרו כך עם המבטא שלהם כדי שאולי אוכל לפצח את שאמרו, באחד השיעורים דיברו על המילה environment אבל הם אומרים את זה כמו en-ro-met (או משהו דומה) שיעור שלם ניסיתי להבין, אבל הם לא יכולים לגבר בקול רם בשעור ולא ניתן להעביר פתקים או מחברות במהלך השעור, כל התלמידים הזרים ישבו כמו טמבלים וניסו להבין. כששאלנו מה משמעות המילה, הם חזרו על אותה המילה הלא מובנת רק בסוף השיעור כשכתבו את המילה הבנו על מה דובר (הבנו עוד קודם מההקשר אבל זה לא היה וודאי).
או למשל מילה פשוטה כמו we הופכת לV ויש עוד הרבה דוגמאות.
כשאתה מטייל במקומות שונים ישנם השאלות הקבועות לזרים:
Your country?
Your currency what?
You have for me?
אבל לפעמים נשאלות השאלות הקשות שהן לא ממש מובנות, לכן כל שנותר הוא לחייך באלגנטיות ולנענע בראש (נהייתי ממש מומחה בתחום) ואז להתרחק באיטיות תוך העברת המבט באלגנטיות לנקודה אחרת.
אבל יש שאלות שאין לך מושג איך להגיב להן:
Can I shoot you?
מה תענה לשאלה כזו, כן ועכשיו? או אולי עם מה? אני אולי ברשותך יכול להגיד מילה אחרונה?
מאיפה הגיעה השאלה הזו בכלל?
לפעמים מגיעה השאלה
Click you ok?
מה אני עכבר שאתם רוצים להקליק עלי?
Can I take you?
לאן? אתה אומר או שאתה שואל? בקיצור מדובר בחטיפה,
כל השאלות האלו מתכוונות לפעולה אחת פשוטה רק שלוקח לך זמן להבין על מה הם מדברים אותם עוברי אורח, כולם רוצים לצלם אותך או שרוצים שאתה תצלם אותם. הם נוהגים להשתמש גם כלפי עצמם בגוף שני.
photo shoot
click/capture a photo
take a photo
השאלה הגדולה ביותר היא
you full size shoot? OK
אני עדיין רוצה להבין מה רצה אותו נהג ריקשה להביע באמירה זו? אולם טרם מצאתי את התשובה לכך? הרבה חידות.
טוב אני כבר יותר מחודש בהודו,
והבלוג הזה קיים עוד קודם , לא הצלחתי למצוא שם נורמלי לבלוג: "מהודו באהבה" נו באמת.
אז אני מכריז על תחרות נושאת פרסים לבחירת שם לאתר,כל מי שרוצה להשתתף מוזמן לכתוב את השם שהוא מציע, בתגובה אני אפרסם את כל התגובות והשם המוצלח ביותר יזכה את מציע השם
בפרס חסר תקדים!
שקית טבאק אדום שיוכל ללעוס, ללכלך את השיניים בצבע אדום ואחר כך לירוק (להריק- כמו שאומרים הילדים) בכל מקום שתרצו, זה מנהג הודי עתיק.
כחלק מהתחשבות ברגשות הציבור החלטתי לא להוסיף תמונה של שיניים לועסות טבק אדום,
אז בבקשה הציעו שמות מגניבים
למי אין סורק היום?
הסורק כיום, הפך לכלי יום יומי. אצלי זהו כלי מאד מרכזי בעבודתי, כל מסמך וכל עבודה הופכים לקובץ ממוחשב.
אז במקום שתפיסת העולם לעתים הפוכה, גם הגישה לשמוש בסריקה, גם היא הפוכה.
נתחיל מזה שאין סורקים, פשוט אין, זה לא בשל מחיר או שקול אחר, אלא שפשוט אנשים לא קונים סורקים.
ובמידה ואתה רוצה לסרוק עליך ללכת למכון, במכון צילום עולה 8 אג'. הדפסה עולה 2 רופי הדפסה צבעונית עולה 10 רופי וסריקה, אותה פעולה פשוטה שכמו צילום מצלמת את הדף עולה 25 רופי, משעשע.
אני מתחיל מהלך של הפיכה בבית הספר, מאחד את הסטודנטים לשתי פעולות, האחת שיתקנו את הסורק הקיים או שיקנו חדש והשנייה שכל סטודנט במחלקה ייתן 10 רופי ונקנה סורק.
הסטודנטים חוששים מעט ממהלך זה, הם משלימים עם המצב, הם פשוט מצלמים את החומרים במצלמה רגילה ואז מדפיסים את זה. רק שבאדריכלות צריך קנה מידה מתאים, אז משקיעים שעות בניסיון שהתמונה שהתעוותה בגלל העדשה תהיה בקנהי מידה תואם.
נקווה שלא עוד.
שתי המורות המנחות את הסטודיו חילקו אותנו לשלשות, כל קבוצה קיבלה מבנה בעיר או ליתר דיוק בעיר החדשה. העיר הישנה אמדבאד (אחמדאבאד) נבנתה בצד אחד של הנהר על ידי אחמד שאה והוקפה בחומות, עם השנים נפרצו חומות העיר כמו שקרה במקומות רבים בעולם , הצורך בחומות המקיפות את המדינות התייתר והערים לא היו עוד ערי מדינה ולא היה צורך בחומות הגנה, האוכלוסיה גדלה והצפיפות בעיר גדלה מרקם דחוס ועשיר לא התאים לחיים בחברה חדשה.
באותה העת הבריטים החלו לשלוט בהודו, הם הקימו גשר שיחבר בין שני צידי הנהר, גשר אליס, גשר שעם הזמן כך חשבו יוכלו לגבות תשלום עבור המעבר עליו.
וכאן אני מתחיל להשתלב בתוך הפאזל, כמה שנים לאחר בניית הגשר בנו הבריטים את המבנה הראשון בצידו השני של הנהר מבנה ה Town Hall, זה המבנה אותו קיבלה קבוצתי לחקור, תאטרון העיר מרכז התרבות החדש.
לאחר חיפוש בספריה נתבשרתי על ידי חבריי לקבוצה שאין קשר בין המבנה שלנו לעיר ושכך מסתיימת העבודה כל שנותר הוא לצלם את האזור ולסיים.
נשמע תמוהה ביותר, כל מבנה מתקשר באיזו דרך למקום בו הוא נמצא, אי אפשר להניח שמבנה לא קשור לסביבתו הרי המשתמשים בו צריכים להכנס אליו לכן עליו להיות בעל חיבור למערכת הרחובות של העיר, לא רק הנגישות היא שמחברת אותו לסביבה אלא גם הסביבה שנוצרה סביבו … בקיצור יש מה לחקור לדעתי.
לאחר ויכוחים החלטנו לעשות מה שאדריכלים אמורים לעשות, לראות תכניות ובהעדר כאלו לפתוח מפה ובהעדר כזו לפנות לגוגל או לבינג (מייחצן, פשוט שירות המפה של מיקרוסופט עשיר יותר).
במבט ראשון אפשר לראות שמבנה העירייה הוצב לו מול הגשר בקו לינארי ממבנה השוכן בצידו השני של הנהר אקסיס ברור, מתברר שאת השני היושב על אותו האקסיס בנו האנגלים זוהי הכנסיה החשובה ביותר בעיר.
אז לא רק שיש שיח בין שני צידי הנהר, יש גם ביקורת, הבריטים בחרו לבנות מבנה חברתי מרכז תרבות בצדו השני של הנהר מעין אמירה שבניגוד לעיר העתיקה פה תבנה עיר עשירה בתרבות אולי כזו שהדת היא לא בראש סדר מעייניה.
מספר שנים לאחר שסיימו לבנות את הTown Hall בנו הבריטים לצד המבנה הזה את הספרייה העירונית ובית ספר, אכן אמירה רצינית:כלומר פה התרבות תתחיל, גם קנה המידה השתנו ממבנים צפופים, נוצר מרקם מרתק שבמרווחים בין המבנים נוצרות הדרכים פה בעיר החדשה הכל מרווח "מודרני" על כן צריך להגדיר את הגבולות אחרת אף אחד לא יידע מה שייך למי ואיפה הכביש ואיפה קוי המגרשים.
אז היה די חומר להתחיל לחקור את המקום, ויצאנו למקום.
לפני התגלה מבנה בעל מידות קלאסיציסטיות, מאין וילה פלאדיינית עם משרביות הודיות וכיפה מונגולית במרכזו, בקיצור מבנה לקטני (צבי אולי תכתוב ערך בויקיפדיה).
המבנה עצמו מוקף חומה לא גבוהה אך זו מנתקת את המבנה לגמרי מהרחוב, הוא יושב על פודיום ובניגוד לתפקידו הוא אינו מזמין איש לבקר בו הוא מנוקר לסביבתו כאילו אומר אני פה תרבותי כולכם לא, אל תתקרבו אלי או במידה ואתם רוצים לבוא להיכנס אלי תעשו טובה תבואו עם כרטיס אחרת קישטה.
ומצד שני הוא עומד לו על האקסיס החזק ביותר בעיר.
כמשחק השוותי את המבנה לפנתאון שברומא או יותר נכון את רחבת הכניסה באומרי כי במידה והיו משנים את הרחבה רק במקצת כמו את גובהה וחיבורה למפלס הרחוב יכול היה להיות כי תפקודה היה שונה, כך גם עשינו במבנה הזה והראנו שבאמצעות שינויי פשוט של חיבור המבנה לרחוב אפשר לשנות הרבה רק ע"י ישוניי פשוט.
מעניין
ההגשה היתה אחלה, מלאת עיניין והרעיון לשינוי פשוט שיכול לחולל פלאים העלתה שיח רווגוני על התפתחות עיר ושינויים שיכולים להתחולל בה.
ההודים בלחץ, לאחר הפיגועים שהיו פה בשנה האחרונה, הוצבו שערים לגילוי מתכות בכל בית עסק גדול ובמקומות ציבוריים.
השערים החדשים נראים בלויים וישנים כאילו הוצבו במקום לפני שנים ומשיהו שכח אותם שם. כמו העתיקות, נראה שהזמן עשה את שלו.
גם המאבטחים העומדים לצידם נראים כאילו הוצבו שם לפני שנים רבות, שמחת חייהם עזבה אותם מאז שהוצבו בכניסה הזו.
אני אוהב לעבור תחת אותם שערים (ולא בגלל שזה מזכיר את הבידוק הביטחוני בארץ) זה פשוט משעשע, כאשר עוברים תחת השער והגלאי מצפצף, השומר יודע שהשער פועל כראוי, זה סימן טוב צפצוף=עובד=טוב=עבר את הבדיקה בשלום, אך כשהגלאי בשער אינו מצפצף, או אז מתחילה לה סאגת בדיקה עם מגנומטר וכו'.
במידה והעובר מתבקש לפתוח את התיק אפשר להשיב: Laptop אזי הבדיקה מיד מסתיימת, לא ברור לי מדוע, זה כאילו שנאסר על השומרים להתבונן במחשבים ניידים, לכול היותר הם ינעלו את התיק עם אזיקון.
כפי הנראה הם עדיין בתוליים עם השערים הללו, למרות שאלו כבר נראים שעבר זמנם וצריך לחפש אחרים.
במידה והשער לא יצפצף הוא יתעורר אל דאגה בנתיים כולם עוברים עם חפציהם פנימה
