אוהודו

בדרכך לגשר אליס עוד בעיר החדשה, קצת אחרי אחד הגשרים העיליים של הרכבת העוברת בעיר, נמצאת חנות ספרים קטנה הממוקמת בנסיגה קלה מאחד הרחובת הפחות סואנים, על השלט הציבעוני כתוב Art Book Center, לא שמעתי על המקום לפני כן אך בהסח הדעת תוך נסיעה בריקשה קלטו עיניי את השלט המרוחק מהרחוב והחלטתי עם חברי השווצרים ללכת ולבחון את ה"מרכז" לספרי אומנות.

כשמתקרבים לבניין מבינים כי החנות נמצאת בקומה השנייה אך לא ברור כיצד מגיעים אליה, צריך להכנס לסמטה צידית ולטפס במדרגות הגבוהות עם מעקה הבטון המטוייח הכחול. מדרגות אלו מובילות למרפסת הקומה השנייה (או כמו שאצלנו אומרים, הקומה הראשונה. כי היא כמובן קומת הכניסה או הרחוב רק אצלנו, אין מוסכמה לגבי קומת הכניסה האם היא הקומה הראשונה או לא).
במרכז המרפסת ישנה דלת ועל הדלת כתוב באנגלית כי יש להוריד נעליים, עוד לפני שהספקנו לפתוח את הדלת או להוריד את הנעליים, נפתחה הדלת על ידי אחד המוכרים ומצידה הימני של הדלת הגיח איש מבוגר ואמר של נעלייך מעל רגלייך (טוב הוא לא אמר את זה כך אבל זו הייתה התחושה), נכנסנו ל"חנות" יותר נכון לחדרון מדפי ספרים עמוסים ועוד ערימות ספרים נוספות על הרצפה וכולם ספרי אומנות, אדריכלות, טקסטיל וכד'.

אני שלא יכול לשלוט על חושי רציתי לגעת אך לפני שהספקתי או איש מבוגר אמר לי "שב תרגע", החלטתי לכבד את המקום וזרמתי איתו
הושיבו אותנו על כיסאות כתר פלסטיק ושלושת המוכרים התיישבו לצידנו על מזרן מוגבה מעל במת עץ שגם היא מקום איכסון ספרים.

לא ידענו מה עושים? האיש המבוגר הסתכל לי פנימה לתוך עיניי הרגשתי כי הוא ממש חודר לי לאישיות, ואז הוא אמר אדריכל? באת ללמוד או לעבוד? חייכתי הרגשתי כאילו זה ברור שהוא יודע כי הרי הוא חדר במבט נוקב, השווצרים היו המומים.

אז איזה ספר אתה רוצה לראות? האמת, רציתי את כולם אבל הוא הרים את היד ושלח את אחד מבניו (מתברר ששני המוכרים הנוספים הם בניו) להביא לי ספר,
את הספר החזיק הבן בשתי ידיים וכך הגיש הוא לי אותו אני קיבלתי אותו כמו במנהג היפאני גם כן עם שתי ידי, ספר סיכום עבודותיו של האדריכל לואי קהאן, האיש המבוגר אמר לי: לך קודם כל קהאן אחר כך קורבוזיה (כאילו שידע שאת הראשון אני מעדיף) ואמר לבן משהו בגוג'רטית (השפה המקומית) זה פתח את הספר באחד העמודים היותר מרשימים מלא בתוכניות ורישומים, לשווצרים הציע ספר על האדריכלות בהודו ובאמדבאד.
לאחר שנשבתי בקסמו של בעל הבית ובאיכותו של הספר הוגשה לי חוברת עתיקה, כזו שאי אפשר להשיג בשום מקום עליה כתוב קורבוזיה בשנדיגר, אני חייכתי (מי שלא קרא את הפוסט על שנדיגר לא מבין על מה מדובר) עיינתי קלות היו שם תוכניות ותמונות ומאמרים אך אמרתי למוכר שאני לא ממש אהבתי (בלשון המעטה) את העיר ואין לי צורך בחוברת, שוב הוא אמר לבנו משהו וזה קפץ לקראתי ופתח בעמוד בחוברת מאמר ביקורת של 4 עמודים על העיר שנדיגרד, מרפרוף וממה שהמוכר אמר כל מה שכתבתי בפוסט נכתב על ידי גדולים ממני.
אך כאן לא הסתיים האירוע הוצגו לי ספרים רבים, לא הייתי צריך לקום המוכר קרא אותי וקלט כל תנועה או מבט של עיניי.
יש לו מגוון כל כך גדול של ספרים והמוכר מכיר את כולם.
מדובר בבחור שאהב ספרים ומצא נישא שלא קיימת לטענתו בכל מדינת גוג'רט, הוא אינו אומן, לא אדריכל ובטח שלא תופר או מעצב אופנה אך הוא אוהב ספרים ומתעיינין באומנות ומכיר את מה שכתוב בספרים שלו, מי צריך מערכת חיפוש בספר כאשר יש לך איש מבוגר כמהו שנהנה מזה ועושה את זאת בחן רב.

רגע לפני שיצאתי מהמקדש הזה שאלתי אותו מהו הספר היקר ביותר שיש לן באוספיו? הוא חייך חשב לרגע והחליט, הוא פתח דלת נוספת בחנות מאחוריה חדרון קטנטן, בחדרון יש ארון בתוך הארון קופסא הוא הוציא את הקופסא מתוכה יצאה עוד קופסא שבתוכה היה ספר גדול מימדים, ספר עם תמונות של טקסטורות בדים ישנים ונדירים מכל מיני מקומות בעולם עלותו של ספר זה היא 10,000 $ לטענתו יש 30 כאלו בעולם.
לא נהנתי כל כך מהתמונות כמו שנהנתי מהידיעה שאני אוחז בידי ספר כל כך נדיר וכל כך יקר.

במקדש הזה הספר הופך לקדוש והמעיין מקבל גם הוא מקום מכובד ביותר.
כל מי שמגיע לכאן חייב לדעתי לעבור בחנות הזו רק בשביל החוויה.