אוהודו

המונסונים היו אמורם להתחיל ביוני בכל הודו, הם איחרו לבוא אך לאמדבאד  לא הגיעו.
לפני שבוע חשבו שהנה הגיע סוף סוף , ביום שפגשתי את המונסון בשנדיגארד טפטף גם פה ערב אחד, תחילת הלימודים הותנו בגשם הראשון מכיוון שהם רצו לוודא שהמבנה ערוך לגשמים ואותו טפטוף היה אישור לתחילת הלימודים.

אך זו הייתה רק הטעייה המונסון לא הגיע.

החזאים אמרו שרק בתחילת שבוע הבא יחלו הגשמים פה באיחור של חודש וחצי, כולם היו מאוכזבים מהאיחור הרב, זה אומר שעוד שבוע נצטרך לסבול את החום הזה, כאשר הגשם יורד הטמפרטורה צונחת מיד בכמעט עשר מעלות ומזג האוירנעשה נעים יותר.

שלשום טפטף שוב, אך אותו טפטוף לא התחזק הוא רק גרם להפסקות חשמל [שהתחלתי להתרגל אליהם בשל תדירותן הגבוהה] ובעיות בכל העיר.

אז היום עם רדת הליל החלו מתופפם לתופף בחצר בית הספר ואליהם הצטרפו סטודנטים רבים בריקוד הגשם המסורתי, ריקוד שלרוב רוקדים בחודש דצמבר בסיום העונה הגשומה ומטרתו לבקש מהאלים שימשיכו להמטיר גשמים.
אז בהתארגנות ספונטית בחצר בית הספר התחלנו לרקוד את ריקוד הגשם צעד קדימה, צעד ימינה ועוד אחד ולבסוף צעד שמאלה וסיבוב. את הידיים מניפים לצדדים מתחילים במעגלים ואז בשרשרת ארוכה ממשיכים להסתובב, היה  כייף אמיתי, אוירה מופלאה ותחושה משרחררת, כולם מכירים את הריקוד, על אף שמודבר בסטודנטים מכל רחבי הודו.

מספר שעות לאחר מכן אפשר היה להריח ריח שונה באויר, הרוח החלה לנשוב, אני שכבר רכשתי נסיון בשנדיגארד, נסתי מיד מבית הספר ברגע שהגעתי למעונות, נפתחו ארובות השמיים וגשם זלעפות החל לרדת, ממש מבול,  המונסון הגיע!

הסטודנטים במעונות החלו לרקוד בגשם, הייתה  הילולה של ממש, כולם עמדו בחוץ וצפו בפלא. המרזבים בקושי יכלו לספוג את כמות המים , אי אפשר היה לשמוע דבר מלבד שאון פגיעת טיפות הענק ברצפה וזמזוןם של שירי מייקל ג'קסון [גם פה יש רבים שהעריצו אותו]

אני חושב שהם פוחדים מהרעמים אחרת איך ניתן להסביר שבכל רעם הם צורחים בקול אדיר. בשתיים בלילה החלו לתופף בבלוק השכן ושוב הסטודנטים קמו וופצחו בריקוד הגשם,
בקיצור חוויה.
לדעתי בטקסים הפגאניים יש משהו מושך ומרתק.