אוהודו

קראתי לזה מסע למרות שמדובר בנסיעת לילה באוטובוס, נסיעה שמתחילה בארבע אחה"צ ומסתייימת כמעט בזמן! בשבע ועשרה בבוקר.
אז למה מסע?
כי ההודים תמיד יפתיעו,  כמו שרבים מהסיפורים מתחילים: סיפור שהיה כך היה:
לאחר שהתמקמתי בבית המלון בדלהי והכרתי שופט לענייני משפחה (איזו עבודה מסריחה), החלטתי לקנות כרטיס נסיעה לאוטובוס לדהמסלה.
הובהר לי שהאוטובוס יוצא ממש מקצה הרחוב (המאיין בזאר) ועלי להתייצב בארבע אחה"צ בדיוק.
אני, השונא לאחר הייתי שם עוד קודם לזמן המיועד, רק אז הבנתי שארבע זה בעצם רבע לחמש.
כל אלו שנרשמו לנסיעה התקבצנו לנו בפינה ברחוב ההומה וביחד חיכינו לרועה שיקח אותנו לנקודת המפגש עם האוטובוס (בקצה הרחוב כמו שנאמר).
כשזה הגיע הוא לקח אותנו לקצה הרחוב, שם חיכה לנו מורה דרך נוסף שלקח אותנו לסיבוב נוסף סביב עצמנו שסופו היה די קרוב לתחילתו, בחמש ורבע הגענו לאוטובוס.
ואז התברר כי אוטובוס זה אינו מגיע לדהרמסלה וכי עלינו להחליף לאוטובוס נוסף. בזמן שחיכינו שהנהג יגיע התחלנו להכיר אחד את השני, שלושה ישראלים, שני הודים, שני שווייצרים, עשרה נזירים בודהיסטים שאינם מדברים, בחור אחד מג'מייקה שאמר שהוא עוסק בעסקי הכימיכלים ולא יסף דבר, אחד אמריקאי מסטול מלוס אנג'לס ועוד כמה שלא דיברו כלל.
זמן הציפיה נעשה חביב , כאילו ההודים אירגנו לנו במיוחד שעת חברה.
ואז יצאנו לדרך! נסענו 5 דקות ועצרנו בתחנת הדלק הראשונה לכמה דקות ,התקדמנוב בנסיעה של 3 דקות ועצרנו ליד פח אשפה, עוד נסיעה קצרה עד לשירותים, ושוב נסיעה קצרה להפסקת סיגרייה ועוד אחת ועוד אחת בקיצור עד השעה 7 העברנו בנסיעות קצרות והמתנות ארוכות, בזמן הזה  התוודענו איש לרעהו, אני התידדתי עם שני ההודים במיוחד וגם ליתר הנוסעים.
בשבע הגענו לחניון עפר המרוחק 5 דקות הליכה מהמקום בו היינו אמורים לפגוש את האוטובוס בתחילה בקצה הרחוב, בשבע וחצי הופיע לו האוטובס המיוחל.
עד אז כבר היו לכל נוסעי האוטובוס חוויות משותפות, בדיחות והוואי קבוצתי.

אני התרשמתי במיוחד משני חבריי ההודים, שניים שנראו כאילו התבלבלו, טעו בדרך והגיעו ליעד שגוי.  תארו לכם שני צפונים עשירים מהרצליה פיתוח [מומביי ליתר דיוק] יוצאים לשבוע נופש בצפון באוטובוס מקומי מלוכלך וללא מיזוג אויר, היתכן?.
בכל עצירה הם הצטלמו, את בקבוקי המים הם בדקו והקפידו לוודא שהם נקיים וחדשים לגמרי.
בניהם הם מדברים רק אנגלית [סמל למעמד חברתי גבוהה כפי שהסבירו לי] אך במראה הם נראים כבני המקום.
בקיצור עופות מוזרים, מרתקים ומעניינים. חלומם הוא בוליווד ובנתיים הם עובדים ולומדים

נוסף להם היה בחור ישראלי לקראת דוקטורט בפילוסופיה שנמצא בסוף טיולו והחליט לחקור לעומק את המשנה הבודהיסטית. והרי אין מקום טוב יותר לעשות זאת מאשר במקום מושבו של הדהלי למה.

רבים הסיפורים שסופרו  באותה נסיעה. אך המעניינים ביותר היו מפי שני ההודים הצעירים בני ה24, שמדברים על עסקים כאילו היו בני 50, ובמקביל מספרים סיפורים של ילדים בני 16.
מצאתי איתם שפה משותפת, גם חסרי מנוחה ומתרוצצים מאתר לאתר, ויחד עם זאת, יודעים מתי צריך לעצור, להנות ולהרגע מהנופים הסובבים.

ביומיים הקרובים טיילתי איתם, יצא לי להיוודע למגוון רחב של נושאים החל מהתרבויות ההודיות השונות, העסקים עם הסינים ועד הכנת סמוסה.
בקיצור הודות למסע שארך כמעט ארבע שעות עד שיצאנו את דלהי צפונה הכרתי אנשים מופלאים.

ושכחתי לציין – האוטובוס הגיע בזמן כפי שתוכנן!, אני לא יודע איך ההודים עושים את זה אבל כמו שאמרתי ההודים תמיד מפתיעים.