אוהודו

כשהשמש החלה לזרוח בסוף הנסיעה פתאום נגלה נוף הרי ההימליה, שמים ורודים ועמק מיוער, טראסות אורז ומדרונות תלולים ובין כולם צצים להם מבנים שרק האל יודע איך בעליהם מגיעים אליהם.

ואז הגענו ליעדנו, בשעות בוקר הכל נראה רגוע, עם נופים עוצרי נשימה שצעקות הישראלים מהאוטובס השני קטעו אותם, הם כולם נוסעים לכפר הסמוך "ביסקו". אני החלטתי להשאר במקום הקסום וביחד עם חבריי החדשים למצוא מקום בו נוכל להניח את הראש.
אני התחלתי לנהל בארגנים עם אנשי המקום, מחירים דו ספרתיים (בשקלים) לחדר לשלותנו, אך אז הסתבר שהם כבר הזמינו מקום, ולא סתם מקום אלא המלון בו נוהג   לשהות ריצ'רד גיר בכל פעם שהוא מגיע לכאן. ברור, הם מבוליווד וכל סלאב הוא סלב.
לבסוף התפשרנו על מלון בינוני [זה השלב שבו אני הישראלי הורדתי את ההודים ברמת החיים שלהם].
בהמשך טיילנו באזור, ובצהריים ירדנו לכפר הסמוך "ביסקו" במטרה לאכול צהריים ולהמשיך למפל שבמעליו ישנו בית קפה מפורסם ושקט המשקיף על כל העמק ועם נוף כזה איך אפשר שלא למצב מדיטציוני?

כשהגענו לביסקו הכל היה שם בעברית , המקום כולו כאילו נכבש בידי הישראלים.
המקומיים ראו לפניהם שלושה הודים ועוד כאלו שישלמו כל מחיר שיציעו להם.כן שלושה, אני נראה מקומי או כמו שכולם פה חושבים, או שאני מחבל קשמיר או ממדינת פנג'אב ויכול להיות שאני בכלל בן עדת הפרסיים הסוגדים לאש ומתפללים לה ולרוח ושונאים את האירניים. בקיצור המקומיים חשבו להם שהם מצאו טרף קל וכאשר התיישבנו לארוחת הצהריים הם הפריזו במחירים אך אני, כמתורגמן דובר עברית העמדתי אותם על טעויותיהם שנעשו "בשגגה".
לאחר ששבענו המשכנו לטייל הלכנו באפיק הנחל, צפינו בבודהיסטים המכבסים את בגדיהם ובעז שעושה צרכיהה עליהם ושוב מכבסים את הבגדים. בילדים מלוכסנים מתרוצצים בין הסלעים ובמבוגרים סוחבים אבני צפחה שנסרו מן ההר וישמשו אותם לרצפה או רעפים לבתיהם. כל זה בנופי ההרים והעמקים עוצרי הנשימה שהמבנים המדורגים שנבנו בהם נראים כפלא במקום. מבנים מדורגים צפופים מאד על ההרים כאילו מבקשים למזער את פגיעתם בנוף הפילאי ויצרו נוף עירוני משובח.
בלילה החלטתי להזמין את סיד (ששאיפות חייו הם להיות מפיק בעל שם בבוליווד ובעתיד בהוליווד) ואשו (שיהיה מבקר מפעלי טקסטיל בסין, מצריים ועוד, מטעם חברות אמריקאיות והיום הוא סוחר בחפצי אומנות הודיים) לשתי מנות פלאפל מקומי עם הרבה טחינה וחומוס, אשו הינדי מאמין, לא הצליח להבין איך עד היום לא הכיר את המאכל הצמחוני הערב לחך?  וסיד נפעם מהטחינה הוא עדיין אינו מאמין שהיא עשויה משומשום.

ביום השני המשכנו לתור את האזור, ביקרנו במקדש הבודהיסטי צפינו בהפגנות לשיחרור טיבט ולעת ערב נפרדו. הם המשיכו למנאלי ואני החלטתי להישאר ולהנות במקום השליו הזה עוד יום בטרם אצא לי לכיוון העיר המודרניסטית שבנה קורבוזייה. למעשה, החלטתי שאני צריך לאגור כוחותי בטרם אליך לי  לאסון הזה.

את ערב השבת ביליתי עם חברנו הפילוסוף מהנסיעה, שהעשיר את  ידיעותיי.

ביליתי את זמני במקום  ברוגע, בשיחה עם גורו ועדכון הבלוג.