אוהודו

לפני שאני מתחיל לכתוב או לחשוב בכלל מה לכתוב אני חייב לצהיר כי מעולם לא חיבבתי את דעותיו של האדון.

בעת שמגיעים לשנדיגרד, ניתן להבחין מיד כי מדובר בעיר אחרת, הכל מתחיל להיות נקי יותר (במונחים הודיים, לא להגזים!), הצמתים הופכים למעגלי תנועה, הכל פתאום בנוי בסדר מופתי, בגריד מסודר בקיצור בדיוק לפי המתכון של קורבוזייה "האגדי".
למי שלא מכיר את הסגנון אז כך, היו היה פעם אדריכל שווצרי שידוע כצרפתי, ששינה את פני העולם, השפעות המבנים שלו ניכרות גם בארץ בעיקר בשיכוני הרכבת המוכרים אצלינו, את תורתו המודרניסטית, הברוטליסטית כתב ודאג להטמיע ובכך הצליח רבות.

שנדיגרד (צ'אנדיגר) – העיר היחידה בעולם שהיא בירת שתי מדינות (ככול שידוע לי) ויש האומרים שהיא בירת שלוש מדינות האחת פאנג'אב, השנייה האריאנה והשלישית היא בעצם המטה המאוחד של שתי המדינות, המטפל בעיר זו בלבד והוא בעצם מגדיר לשלטון המקומי את מגבלותיו, ניתן לומר שזו מעין עירייה המגבילה את העירייה אמיתית של העיר וכל זאת בכדי לשמור על שיווין בין המדינות במקום. זו העיר עם ריכוז העשירים הגבוה ביותר בהודו ונחשבת ליקרה ביותר, אולי בגלל זה היא מלאת דרי רחוב.

במבט ראשוני יש משהו מיוחד, כאשר  מגיעים לעיר זו, היא שונה מכל עיר הודית אחרת שתבקר בדרך או שתראה בכלל, היא מושתת על גריד עיקש ומסודר, מלאת גנים ומדשאות, ומעגלי תנועה במימדים עצומים שלא ראיתם מימכם -מעגלי תנועה שבעזרתם קורבוזייה רצה להעניק ייחודיות ראשונית למקום (בדמות בעגלי תנועה שלא היו נהוגים בתקופה זו בכלל בהודו.) הבעיה שכמונו גם אנשי המקום לא ראו מעגלי תנועה שכאלו ולא התנסו בהם, בתחילה הם נהגו להכנס לתוכם ולסוע בהם. הפתרון שנימצא להם היום הוא: הצבת רמזורים ברוב המעגלים, דבר הנוגד לחלוטין את תורת מעגלי התנועה שאמורה לבטל לחלוטין את התלות ברמזורים.

העיר עצמה מחולקת לסקטורים סקטורים – כל סקטור כזה הוא בלוק עצום מימדים שאורכו ורחובו הם מספר קילומטרים ובתוך כל בלוק כזה צריכים להתגורר לפי המתכון כל סוגי האוכלוסיה (רעיון יפה, סוציאלי במקצת שאולי אמור לאפשר הזדמנויות למפגשים בין המעמדות בניגוד לערים בהם אנו מתגוררים כיום.) כמדינה מעמדית המבנים בבלוקים שונים למעשה, בן דודו של קורבויזה עיצב עם צוותו 3 סקטורים כאלו בהם הם השתמשו ב 9 סוגי מבנים נמוכים צמודי קרקע לעשירים.מבנים דו- קומתיים לומעמד הבינוני התלת קומתיים מחולקים לשנים אלו עם השירותים הצמודים ואלו עם השירותים המשותפים ובעלי 4 הקומות. לכל סקטור אזור מסחרי אחד היקף הסקטור הוא בבנייני ארבע קומות כאשר הקומה התחתונה,  מקורה בעמודים ובעלת חנויות במפלס הרחוב, היום החנויות ומספר משרדים החלו לטפס גם לקומות העניים.

העיר עצמה מחולקת כך שבסקטור מרוחק בהחלט נמצאים משרדי הממשל של שתי המדינות. וכן בית המשפט העליון המשותף לשתיהן.התעשייה והמשרדים נמצאים בפאתי העיר והעיר כולה בנויה על התנהלות ברכב משום שמדובר במרחקים גדולים ממקום מקום . כאשר יוצאים לכיון אזור הממשל אין בכלל מדרכות בצידי הדרך כי לא יעלה על הדעת שמישהו יגמע את המרחק ברגל.

בין סקטור לוסקטור מפריד נהר עצום של כבישים, כביש שירות וחניה, כביש לנסיעה איטית ולאופניים, שדרת עצים, כביש עם שניים או שלושה נתיבים לכיוון אחד אי תנועה המפריד בין כיווני התנועה ברוחב של כמטר וחצי עד  שלושה מטרים, ושוב שניים שלושה נתיבים וכו'
בקיצור בכדי לעבור בין הסקטורים צריך יום שלם, לכן גם האנשים לא יודעים מה יש בצידו השני של הכביש ואני משוכנע ללא ספק, שמעולם לא פגשו במקביליהם בציר הסימטרי.
בעיר מנוכרת זו, דרי הרחוב מתקבצים כל ערב בסקטור שלהם ומוצאים מחסה בשדרות העמודים המקורות המקיפות את הסקטור. הם ישנים להם בצפיפות רבה, מבשלים ומתקלחים בחוץ, כל כך הרבה חסרי בית ממלאים את הרחוב שלא ניתן לצאת מהמלון או להכנס אליו בשעות הלילה, אך "אל דאגה" הם מחוייבים להתפנות עד השעה שבע בבוקר.

בתוך כל סקטור ישנם גני ענק, כביש אחד החוצה את הסקטור לאורכוי ושני החוצה לרוחבו, ילדים משחקים קריקט בגן הצמוד לבית מגוריהם.

ביום, שקט מופתי, אין אנשים בעיר המודרניסטית כיון שאינם עובדים באזור, או לומדים או נחים בו.  לכן גם אין מכוניות  ואין סיבה לפתוח את העסקים בהקף הסקטור לפני הצהריים אין מי שיתהלך בהם. הרחובות ריקים לא בגלל החום אלא בגלל שקורבוזיה דאג שלא יהיו בעיר אנשים בשעות היום. השקט כה  מפחיד שאתה מייחל שמישהו יואיל  לצפור, אך מדוע שיצפור? הרי יש לו שלושה נתיבים ואין אנשים שיחצו את הכביש ולא מכוניות בשימוש  כלל, גם הגנים ריקים אין מי שיפקוד אותם, בקיצור שיממון.
בשעות בין ערביים ניתן שוב לחוש בנוח להסתובב ברחובות העיר. אך יש לחזור למלון לפני חצות כדי שלא תעיר או תדרוך על חסר בית.

בעיר עצמה בנה קורבוזיה 5 מבנים, מוזיאון ואקדמיה והשלושה החשובים שבנה הם בית מושב הפקידות והשרים של שתי המדינות, מבני בתי הפרלמנט המכיל שני בתי פרלמנט אחד לכל מדינה ובית המשפט העליון של שתי המדינות.
בין שלושת המבנים הללו מפרידים מרחבים עצומים שאמורים לשמש כגנים, כאשר ב"גן" החשוב ביותר מיקם קורבוזיה פסל יד ענק מעשה ידיו (יש האומרים שהבוהן היא הגדלה של הבוהן האישית של קורבוזיה) שאמורה לסמל את השלום.

אין ספק שמבני הבטון הענקיים שבנה מרשימים ביותר, מבנה המזכירות (הפקידות והשרים) הוא כמו שיכון ענק בעל 10 קומות, בתוכו משרדים סדורים שכל מפתן דלת צבוע באחד מצבעי היסוד, עמודי ענק עוברים בתוכו בקומה התחתונה חלקם משוחררים, ובגג תכנן גן שמשמש היום רק את הטבחים במבנה. החזיתות ה"משוחררות" מלאות מרפסות המשקיפות לנוף המהמם של יתר המבנים שבנה, וחזית אחת של מבנה זה הפונה למבנים האחרים מעניינת ביותר, היא גם באה לסמל את המעמדות השונים במבנה עצמו ונראת כמו שיעור בגאומטריה, היא מרשימה ביותר. ואילו הצד השני של המבנה לא גרם לו עניין כלל, לכן החלונות לצד זה הם כמו חרכי יירי ולמרפסות אי אפשר לצאת מאכזב ביותר.

בתי הפרלמט מבפנים הם מבנה פואטי לחלוטין ומרשים ביותר, חוויה מרגשת של רמפות מדרגות חללים כפולים אור וצל, והכל בגווני אפור בטון חשוף, בתוך הבטון הזה הטביע קורבוזייה ציורים תלת מימדיים שרשם.
מבחוץ ניתן להבחין בשני אלמנטים, האחד פרמידה שהיא בעצם הפרלמנט של מדינת הריאנה והשני מבנה חרוטי שהוא בית הפרלמט של פ'נגאב, את שניהם ריהט באותם רהיטים אך זה של הריאנה מרשמים יותר ואולי זאת בשל העובדה שלא הסתירו את מקור האור הטבעי שקורבוזיה תכנן שיכנס לתוך החלל, בניגוד למה  שנעשה בפרלמנט השני.
דלתות ענק ממתכת מצופת קרמיקה מעוטרות ביצורים שצייר קורבויזה היו אמורות להיות הכניסה הראשית של המבנה אך מפאת כובדן הופנתה הכניסה הראשית למה שהיה אמור להיות הכניסה של השרים בלבד.
בגן סביב רמפות פואטיות זרוקות הר בנוי זויתי, ברכות שיקוף ויד ענק.
בחדר השומרים מעשנים סמים, ואני שלא יודע לשים מעצורים לפי, שאלתי אותם אם זה סמים והם בטבעיות ענו שהיום אין שרים או חברי פרלמנט, כלומר שזה מותר בימים כאלו.

גם בית המשפט רחב ממדים צבוע בצבעי יסוד ומרשים במראהו, אך התחושה הכללית שלא היתה נחיצות לכל מרחבי הענק הללו והיה אפשר לבנות עיר צפופה יותר עירונית ערה ותוססת ובמקום זאת, מצאתי עיר עייפה ומתישה שהייתה אמורה להיות ללא קישוטיות, אך אנשיה לא יכלו לחיות במקום נטול חיות זה, ולכן החלו להרוס ולקשט את המבנים השונים. ראש העיר בעצמו בנה לו ארמון עם מוטיבים קלאסיים מובהקים מלאי קישוטיות. אבוי אם קורבוזיה היה רואה זאת.
מבנה הענק שבנה מרשימים ביותר, אין ספק שהם יפים  והוא היה צריך מרחבי ענק כאלו כי רק כך ניתן לראות ולהתרשם ,  הוא היה חייב לבטל את הסביבה בכדי שהיא תוכל להכיל את המבנים הללו.
לבסוף, בהחלט למדתי, שיש מה ללמוד מקורביזיה, כפי שידעתי עוד  קודם (הוא ידע לבנות ולהרשים.) אבל גם למדתי, שהביקורת שלי כלפיו וכלפי ממשיכי דרכו איננה חריפה דייה והיום צריך למנוע מקרים כאלו שיחזרו.