השור הזועם

יום רביעי, 5 אוגוסט 2009 תגובה אחת »

כמו שכבר יכולתם להבין אני אוהב את הפרות והשוורים המסתובבים להם ברחובות הודו, מי שעוקב אחר כתיבתי, יודע שהפכתי אותם למדד לשטח ציבורי ושהגיבנת האופינית להם כאן, מטרידה אותי.

סיפור שהיה כך היה:
כחלק ממחקר לסטודיו נסעתי עם אחת הסטודנטיות לעיר העתיקה, היא נהגה על הקטנוע שלה ואני רכוב אחריה, רצינו להגיע לבתים עתיקים בעלי בארות מים אך היא איבדה כיוון, אז ללא התראה היא נעצרה באמצע רחוב צר, והחלה לברר עם העוברים והשבים היכן נמצאים אותם בתים נושנים.
אני שהורגלתי לצפירות אופנועים ומכוניות ציפיתי שמישהו יצפור לה על כך שעצרה עצירה פתאומית אך להפתעתי, לא שמעתי דבר, רק הרגשתי שמשהו מתקרב אלי אך הוא לא צופר, הסבתי מבטי בחטף לאחור וקלטתי פרצוף של שור תקוע לי בפנים, המבט היה זעוף ביותר מיד אמרתי לה (אני חושב שבקול גדול) MOVE MOVE אבל היא בשלה המשיכה לדבר,
לפתע השור הזועם הפנה ראשו כלפי מטה אני הסתובבתי (כדי לזרז אותה ולדבר לתוך אוזנה) ואז חטפתי חבטה עזה מקרנו של השור הישר בכתפי הימינית.
לפני שהוא הספיק לפגוע בי פעם נוספת, העוברים והשבים צרחו לה לסוע מהר והיא עשתה כן, רק אחר כך היא הבינה מה קרה.
אני יצאתי בשלום רק סימן כחול קטן.
הספרדים אמרו שהדרך הכי טובה לטפל במצב היא לתת ווחד כאפה על מצחה של הבהמה, או שבעצם זו הדרך הטובה ביותר לעצבן את החיה.

מאוורר בשקל שישים

יום שבת, 1 אוגוסט 2009 83 תגובות »

לאחר הגשם מזג האויר הצטנן אבל עדיין חם ולח,
הפתרון המקומי והיעיל הוא מאוורר תקרתי, אלו פועלים כל הזמן בתוך הבתים ומי שאין לו אחד כזה לא ישן בתוך הבית, הוא פשוט מוציא את מיטתו החוצה וישן ברחוב, העשירים מבין אלו ישנים על הגגות.
למעשה במבנים הישנים היה תיכנון רק לחללים הרטובים (שירותים ומטבח, לפעמים גם לפינה לכביסה) וזאת מכיוון שמקום השינה בבית משתנה לפי העונה ולפי המיקום הצונן יותר בעונה, הכנסת המאוורירים שינתה חלק גדול בתכנון כי זה אפשר להקצות חדר קבוע לצרכי שינה, גם המזגן שינה רבות, מרגע הופעת המזגן, לא צריך יותר לבנות בצפיפות (תתפלאו אבל בניה בצפיפות עוזרת, משום שהבניין של השכן מצל על הבניין שלך, נוצרות מנהרות רוחות שאפשר לשלוט בהן ובכך למזג את הבתים), גם אין צורך לשתול הרבה עצים גבוהים שיצלו על המבנים ובטח שלא צריך לחשוב על כיווני השמש והאויר בקיצור, המזגן מאפשר לבזבז והרבה מאד.

בחדרי הצנוע יש מאוורר תקרתי, אישית אני לא מסוגל להעביר דקה בחדר ללא המאוור אחרת מרגישים בתוך חממה, עם כל הסרקולציה שאמורה להתבצע עם החלונות או כאשר פותחים את הדלת האויר פשוט לא זז ללא המאוור.

אז מה קורה כאשר המאוור מתקלקל ומפסיק לעבוד?
זה קרה לקראת ערב ולא היה למי לפנות, חשבתי לעצמי שאצליח להתמודד לילה אחד, רק שלא הבנתי כמה זה יהיה קשה, את הלילה ללא המאוורר העברתי בין מקלחות צוננות וניסיונות שינה ללא הצלחה, הדבר שבטוח הצלחתי היה להזיע והרבה אפילו נמנמתי על כסא מחוץ לחדר, שם בחוץ הרבה יותר צונן (כאילו לבני החימר מהן עשוי המבנה שמרו את החום כל היום ובערב החליטו לנקום בי).

בבוקר למחרת פניתי לגורמים, אחרי בירוקרטיה קלה בצהרים הלכתי עם הטכנאי,
זה חשב שאני דביל, אני הפעלתי את המאוור וזה לא עבד, ואז הטכנאי אמר:
Look Look
הוא סובב את המתג המווסט את המהירות [כאילו שאני מאיזה עולם שלישי חסר הבנה באלקטרוניקה ולא מכיר את המתג הזה וכאילו שלא ניסיתי]
אך אז הוא היה בהלם זה אכן לא עבד.

כל ניסיונותיו לתקן עלו בתוהו, ואז הוא פסק:
Not Good
לאחר שהוא הוריד את המאוור לקח אותו ועלה על הקטנוע ,
עצרתי אותו ואמרתי רגע אבל מתי יהיה אחד חדש
Next Week OK
Bye
אני לא ויתרתי
Today

Today? No Next week

Today

ואז הופיע אב הבית ואמר
Today?

Yes Today

Today OK MONEY

שלפתי 10 רופי (שמונים אגורות)
Nhai
הוספתי עוד 10 רופי
OK Today

ושניהם נעלמו,
אחרי מספר דקות הגיעו השכנים שחדרם הוא שתי דלתות ממני, לאחר שאמרתי שלום חזרתי לחדר מחכה שמשהו יקרה ואז שמעתי ויכוח קולני, מחוץ לחדר של השכנים היה אב הבית והטכנאי, באותו הרגע הבנתי שמשהו לא בסדר בסיטואציה והחלטתי להכנס פנימה לחדר.

אחרי מספר דקות הטכנאי הופיע עם מאוורר זה של השכנים והתקין אותו בחדר,
Today OK ?

לא נעים אבל אני ישנתי מעולה הלילה, אבל לא מסגול לדבר עם השכנים,מי ידע שזה מה שהם יעשו.

dscn6302

שם חדש לאתר

יום רביעי, 29 יולי 2009 3 תגובות »

לאחר שהבראתי, והאינטרנט חזר לפעול ערכתי משאל בקרב הסטודנטים ההודים.
ויש לנו שני זוכים מאושרים ופרס ניחומים גם למציע השלישי (אני לא רוצה להתעסק עם אח שלי בכל זאת והדרת פני זקן)

אז סהר וניר ברכותי ותודה רבה.
שעשעתם והנעמתם את זמני. חן חן לכם ותודה לכל המשתתפים.

חנות קטנה ומטריפה

יום רביעי, 29 יולי 2009 תגובה אחת »

בדרכך לגשר אליס עוד בעיר החדשה, קצת אחרי אחד הגשרים העיליים של הרכבת העוברת בעיר, נמצאת חנות ספרים קטנה הממוקמת בנסיגה קלה מאחד הרחובת הפחות סואנים, על השלט הציבעוני כתוב Art Book Center, לא שמעתי על המקום לפני כן אך בהסח הדעת תוך נסיעה בריקשה קלטו עיניי את השלט המרוחק מהרחוב והחלטתי עם חברי השווצרים ללכת ולבחון את ה"מרכז" לספרי אומנות.

כשמתקרבים לבניין מבינים כי החנות נמצאת בקומה השנייה אך לא ברור כיצד מגיעים אליה, צריך להכנס לסמטה צידית ולטפס במדרגות הגבוהות עם מעקה הבטון המטוייח הכחול. מדרגות אלו מובילות למרפסת הקומה השנייה (או כמו שאצלנו אומרים, הקומה הראשונה. כי היא כמובן קומת הכניסה או הרחוב רק אצלנו, אין מוסכמה לגבי קומת הכניסה האם היא הקומה הראשונה או לא).
במרכז המרפסת ישנה דלת ועל הדלת כתוב באנגלית כי יש להוריד נעליים, עוד לפני שהספקנו לפתוח את הדלת או להוריד את הנעליים, נפתחה הדלת על ידי אחד המוכרים ומצידה הימני של הדלת הגיח איש מבוגר ואמר של נעלייך מעל רגלייך (טוב הוא לא אמר את זה כך אבל זו הייתה התחושה), נכנסנו ל"חנות" יותר נכון לחדרון מדפי ספרים עמוסים ועוד ערימות ספרים נוספות על הרצפה וכולם ספרי אומנות, אדריכלות, טקסטיל וכד'.

אני שלא יכול לשלוט על חושי רציתי לגעת אך לפני שהספקתי או איש מבוגר אמר לי "שב תרגע", החלטתי לכבד את המקום וזרמתי איתו
הושיבו אותנו על כיסאות כתר פלסטיק ושלושת המוכרים התיישבו לצידנו על מזרן מוגבה מעל במת עץ שגם היא מקום איכסון ספרים.

לא ידענו מה עושים? האיש המבוגר הסתכל לי פנימה לתוך עיניי הרגשתי כי הוא ממש חודר לי לאישיות, ואז הוא אמר אדריכל? באת ללמוד או לעבוד? חייכתי הרגשתי כאילו זה ברור שהוא יודע כי הרי הוא חדר במבט נוקב, השווצרים היו המומים.

אז איזה ספר אתה רוצה לראות? האמת, רציתי את כולם אבל הוא הרים את היד ושלח את אחד מבניו (מתברר ששני המוכרים הנוספים הם בניו) להביא לי ספר,
את הספר החזיק הבן בשתי ידיים וכך הגיש הוא לי אותו אני קיבלתי אותו כמו במנהג היפאני גם כן עם שתי ידי, ספר סיכום עבודותיו של האדריכל לואי קהאן, האיש המבוגר אמר לי: לך קודם כל קהאן אחר כך קורבוזיה (כאילו שידע שאת הראשון אני מעדיף) ואמר לבן משהו בגוג'רטית (השפה המקומית) זה פתח את הספר באחד העמודים היותר מרשימים מלא בתוכניות ורישומים, לשווצרים הציע ספר על האדריכלות בהודו ובאמדבאד.
לאחר שנשבתי בקסמו של בעל הבית ובאיכותו של הספר הוגשה לי חוברת עתיקה, כזו שאי אפשר להשיג בשום מקום עליה כתוב קורבוזיה בשנדיגר, אני חייכתי (מי שלא קרא את הפוסט על שנדיגר לא מבין על מה מדובר) עיינתי קלות היו שם תוכניות ותמונות ומאמרים אך אמרתי למוכר שאני לא ממש אהבתי (בלשון המעטה) את העיר ואין לי צורך בחוברת, שוב הוא אמר לבנו משהו וזה קפץ לקראתי ופתח בעמוד בחוברת מאמר ביקורת של 4 עמודים על העיר שנדיגרד, מרפרוף וממה שהמוכר אמר כל מה שכתבתי בפוסט נכתב על ידי גדולים ממני.
אך כאן לא הסתיים האירוע הוצגו לי ספרים רבים, לא הייתי צריך לקום המוכר קרא אותי וקלט כל תנועה או מבט של עיניי.
יש לו מגוון כל כך גדול של ספרים והמוכר מכיר את כולם.
מדובר בבחור שאהב ספרים ומצא נישא שלא קיימת לטענתו בכל מדינת גוג'רט, הוא אינו אומן, לא אדריכל ובטח שלא תופר או מעצב אופנה אך הוא אוהב ספרים ומתעיינין באומנות ומכיר את מה שכתוב בספרים שלו, מי צריך מערכת חיפוש בספר כאשר יש לך איש מבוגר כמהו שנהנה מזה ועושה את זאת בחן רב.

רגע לפני שיצאתי מהמקדש הזה שאלתי אותו מהו הספר היקר ביותר שיש לן באוספיו? הוא חייך חשב לרגע והחליט, הוא פתח דלת נוספת בחנות מאחוריה חדרון קטנטן, בחדרון יש ארון בתוך הארון קופסא הוא הוציא את הקופסא מתוכה יצאה עוד קופסא שבתוכה היה ספר גדול מימדים, ספר עם תמונות של טקסטורות בדים ישנים ונדירים מכל מיני מקומות בעולם עלותו של ספר זה היא 10,000 $ לטענתו יש 30 כאלו בעולם.
לא נהנתי כל כך מהתמונות כמו שנהנתי מהידיעה שאני אוחז בידי ספר כל כך נדיר וכל כך יקר.

במקדש הזה הספר הופך לקדוש והמעיין מקבל גם הוא מקום מכובד ביותר.
כל מי שמגיע לכאן חייב לדעתי לעבור בחנות הזו רק בשביל החוויה.

שטח ציבורי – מבחן הפרה

יום רביעי, 29 יולי 2009 אין תגובות »

השאלה מהו שטח ציבורי עולה שוב ושוב במהלך הלימודים,
בכל פעם צריך להגדיר מהו שטח ציבורי יש לתת מחדש הגדרה ולהסבירה.
שוב קיבלתי את המשימה הזו רק שבפעם זו מצאתי הגדרה פשוטה יותר, נכון לקרוא לזה המתכון לבדיקה האם השטח הוא שטח ציבורי:

המצרכים:
1. פרה חופשיה (רצוי פרה הודית עם בעיות)
2. שטח

אופן הכנה:
במידה והפרה החופשייה יכולה להסתובב ולחיות בשטח ללא בעיה זהו שטח ציבורי
בכל מקום שהיא איננה יכולה להיכנס אליו איננו שטח ציבורי לגמרי הוא יכול להיות סמי ציבורי, פרטי או מבנה ציבור אבל אינני יכול להגדירו כציבורי לגמרי, כי בכדי להיות שכזה הציבור צריך להרגיש חופשי להסתובב בו לדעתי.

[ההודים ניסו למצוא חריגים למתכון שהמצאתי אך ניסיונותיהם עלו בתוהו - נסו גם אתם]

לדעתי צריך גם לקחת בחשבון שאי אפשר לקרוא למקום שטח ציבורי כאשר הציבור לא נוכח בו, על כן ניקח לדוגמא דיונת חול ענקית שרגל אדם לא דורכת בה, היא אולי בבעלות המדינה ואדמות אילו הן ציבוריות אך לא לטענתי, לדעתי לא ניתן לקרוא לדיונה הזו שטח ציבורי כי אין ציבור המשתמש בה.

פרה בהפרעה

יום שלישי, 28 יולי 2009 תגובה אחת »

משהו מוזר קורה לחיות כאן, אך המוזר מכל הן הפרות כאן , הן משונות ביותר.
מתקבל הרושם שהפרות פה זקוקות להפגש במהירות עם פיסכולוג או לקבל התייעצות רפואית כלשהי, החופש שלהם ברחובות העיר מוביל אותן להתנהג באופן שאינו מצופה, כמו גירוד גופם עם הרגלים תוך כדי ישיבה כמו כלבים, או נטיה אחרונית כאשר הן נותנות שתן די דומה לדרך בהן הכלבות עושות, ליקוק וניקוי הגוף עם הלשון הארוכה שלהן, נראה לי שיש להן סוג של הפרעת אישיות קלה,
לגבי הדבשת שיש להן אינני בטוח אם מדובר ברצון להידמות לגמלים כאן, או זו דרך לאגור מזון, או אולי שזו גיבנת שנוצרה ממום גנטי וטיפול אורטופדי טוב ומסור יוכל להסיר אותה.

אני קורה להן פרות עם בעיות, הסטודנטים שלומדים איתי חושבים שלפרות שלנו יש בעיות הם אמרו לי שהפרות שלנו רוצות להיות סוסים ועד שלא הראתי להם תמונות הם סירבו להאמין שלפרות בצידו השני של העולם ואני כמעט בטוח שגם באוסטורליה וניו-זילנד אין בעיות אורטופדיות.

אבל אני יכול להגיד שלפרות עם הבעיות יש אורך רוח ,הן לא באמוק לאכול כל היום ללא הפסק הן עושות ויפסנסה וכשנמאס להן מהבלגן הן מורידות את הראש למטה וכל עוברי האורח חוששים מפניהם ובורחים.
הגיבנת מאפשרת העמסת משאות ועגלות על השוורים ללא צורך בחבלים נוספים.

עדין אני חושב שכדאי לשלוח אותן לטיפול בשיטת אלכסנדר.

החיפזון מהשטן

יום שני, 20 יולי 2009 תגובה אחת »

קבענו מפגש לימודים והכנה לסטודיו ב 8:30 בבוקר ביום שבת (כן שבת), הכל כדי לסיים מיפוי עירוני (צריך להעתיק אותה קודם כל מגוגל מפות) רצינו להזדרז ולסיים כדי להנות מיתרת השבת הפנויה, אני כרגיל, כמו פוץ הגעתי לפני הזמן והייתי יחידי, לאורך כל הזמן אמרו שהם עוד רגע בכיתה, אך לבסוף הם הגיעו ב 18:00! ואני הטמבל חיכיתי כל היום, טוב לא הייתי לבד כל תלמידי החו"ל חיכו, וההסבר היה פשוט הם הלכו לראות הארי פוטר ולא ידעו מתי הסרט יסתיים. לאחר עבודה מאומצת לתוך הלילה נאלצנו להגיע לעבוד גם ביום בראשון.

בבוקר יום ראשון, החלטתי לא להקדים ,מכיוון שאני לא טוב בזה יצאתי לטייל בבוקר, והתייצבתי בצהרים, אך שהגעתי התברר שאחת הסטודנטיות ג'יגישה מצאה דירה עם 4 חדרים אז החלטנו הסטודנטית האוסטרלית (שרק הגיעה גם היא במפתיע),הסטודנטית הצורפתיה, האוסטרלית, ההולנדי והישראלי [זה נשמע כמו בדיחה ישנה] לראות את הדירה. הדירה לא הייתה ראויה , אך היום התחיל להיות מעניין, החבר של ג'יגישה הופיע עם רכב והתעקש לקחת אותנו לטעום איזה מאכל, זה נקרה ביסקו קערה עשוייה מתפוחי אדמה מגורדים שבתוכה שמים, גרגרי חומוס, שעועית, סויה, שקדים פיסטוקים ועוד מוסיפים תבלינים (מתוקים) ויוגורט לא נשמע משהו אבל הטעם הוא טעמו של מוזלי איכותי.
לאחר שנהנו רצינו לחזור ללימודים אבל נחטפנו, החבר אמר בסדר אבל התחיל בסיור בעיר שבסופו הגענו לביתו, התיישבנו בחדר האירוח ג'יגישה נעלמה ומצאנו את עצמנו עם החבר שנתן הרצאה בענין ממשל, האיר את ענינו כיצד העניינים מתנהלים בהודו בעניני בירוקרטיה, הודית. וכיצה יש לנהוג על מנת להסתדר. ולהשיג את מבוקשך, המשרתים הכינו עבורינו, שתייה בקיצור נהננו מאחר צהריים רוגע , רק כשהחל להחשיך קלטנו שהשעה כבר אחרי שש ועלינו לחזור לבית הספר, הבנו גם איך ההודים מצליחים למרוח את הזמן זה לא שהם מורחים זה שהכל רגוע.

לאחר עבודה קלה, אמרתי שאני מאד מעוניין לראות ריקוד בוליוודי וריקוד מסורתי, ישר הוזמנתי לבוא לביתה של אחת הסטודנטיות שם עושים חזרות לריקודים לקראת החתונה של בן הדודה, תוך שלוש דקות הייתי על הקטנוע שלה בדרך לבית הדודה השווייצרים הצטרפו גם כן.
קיבלנו מופע ריקודים הודיים פרטי, כולל מבט מבפנים על משפחה הודית ויחסי הכוחות בבית, השיא היה כאשר אחת הדודות בת 59 מלאה ביותר רקדה כאילו היא מחוץ לאטמוספרה תנועות הידיים שלה היו עדינות וכולה נראתה מרחפת.
לאחר שהתחברתי איתה קיבלתי שיעור זריז בריקוד מסורתי והצעה לבוא ולהופיע בחתונה.

Shoot Don't talk

יום שני, 20 יולי 2009 60 תגובות »

המבטא ההודי לפעמים בלתי מובן בעליל, וכשאתה שואל אחרים מה נאמר הם חוזרים על אותה המילה אך עדיין מדובר בשיח חרשים, לפעמים אני חוזר על מה שהם אמרו כך עם המבטא שלהם כדי שאולי אוכל לפצח את שאמרו, באחד השיעורים דיברו על המילה environment אבל הם אומרים את זה כמו en-ro-met (או משהו דומה) שיעור שלם ניסיתי להבין, אבל הם לא יכולים לגבר בקול רם בשעור ולא ניתן להעביר פתקים או מחברות במהלך השעור, כל התלמידים הזרים ישבו כמו טמבלים וניסו להבין. כששאלנו מה משמעות המילה, הם חזרו על אותה המילה הלא מובנת רק בסוף השיעור כשכתבו את המילה הבנו על מה דובר (הבנו עוד קודם מההקשר אבל זה לא היה וודאי).

או למשל מילה פשוטה כמו we הופכת לV ויש עוד הרבה דוגמאות.

כשאתה מטייל במקומות שונים ישנם השאלות הקבועות לזרים:
Your country?
Your currency what?
You have for me?

אבל לפעמים נשאלות השאלות הקשות שהן לא ממש מובנות, לכן כל שנותר הוא לחייך באלגנטיות ולנענע בראש (נהייתי ממש מומחה בתחום) ואז להתרחק באיטיות תוך העברת המבט באלגנטיות לנקודה אחרת.

אבל יש שאלות שאין לך מושג איך להגיב להן:

Can I shoot you?
מה תענה לשאלה כזו, כן ועכשיו? או אולי עם מה? אני אולי ברשותך יכול להגיד מילה אחרונה?
מאיפה הגיעה השאלה הזו בכלל?

לפעמים מגיעה השאלה
Click you ok?
מה אני עכבר שאתם רוצים להקליק עלי?

Can I take you?
לאן? אתה אומר או שאתה שואל? בקיצור מדובר בחטיפה,

כל השאלות האלו מתכוונות לפעולה אחת פשוטה רק שלוקח לך זמן להבין על מה הם מדברים אותם עוברי אורח, כולם רוצים לצלם אותך או שרוצים שאתה תצלם אותם. הם נוהגים להשתמש גם כלפי עצמם בגוף שני.

photo shoot
click/capture a photo
take a photo

השאלה הגדולה ביותר היא
you full size shoot? OK
אני עדיין רוצה להבין מה רצה אותו נהג ריקשה להביע באמירה זו? אולם טרם מצאתי את התשובה לכך? הרבה חידות.

תחרות שם לאתר

יום שבת, 18 יולי 2009 7 תגובות »

טוב אני כבר יותר מחודש בהודו,
והבלוג הזה קיים עוד קודם , לא הצלחתי למצוא שם נורמלי לבלוג: "מהודו באהבה" נו באמת.
אז אני מכריז על תחרות נושאת פרסים לבחירת שם לאתר,כל מי שרוצה להשתתף מוזמן לכתוב את השם שהוא מציע, בתגובה אני אפרסם את כל התגובות והשם המוצלח ביותר יזכה את מציע השם
בפרס חסר תקדים!
שקית טבאק אדום שיוכל ללעוס, ללכלך את השיניים בצבע אדום ואחר כך לירוק (להריק- כמו שאומרים הילדים) בכל מקום שתרצו, זה מנהג הודי עתיק.

כחלק מהתחשבות ברגשות הציבור החלטתי לא להוסיף תמונה של שיניים לועסות טבק אדום,
אז בבקשה הציעו שמות מגניבים

סריקה בהודו

יום ראשון, 12 יולי 2009 תגובה אחת »

למי אין סורק היום?
הסורק כיום, הפך לכלי יום יומי. אצלי זהו כלי מאד מרכזי בעבודתי, כל מסמך וכל עבודה  הופכים לקובץ ממוחשב.

אז במקום שתפיסת העולם לעתים הפוכה, גם הגישה לשמוש בסריקה, גם היא הפוכה.
נתחיל מזה שאין סורקים, פשוט אין, זה לא בשל מחיר או שקול אחר,  אלא שפשוט אנשים לא קונים סורקים.
ובמידה ואתה רוצה לסרוק עליך ללכת למכון, במכון צילום עולה 8 אג'. הדפסה עולה 2 רופי הדפסה צבעונית עולה 10 רופי וסריקה, אותה פעולה פשוטה שכמו צילום מצלמת את הדף עולה 25 רופי, משעשע.
אני מתחיל מהלך של הפיכה בבית הספר, מאחד את הסטודנטים לשתי פעולות, האחת שיתקנו את הסורק הקיים או שיקנו חדש והשנייה שכל סטודנט במחלקה ייתן 10 רופי ונקנה סורק.
הסטודנטים חוששים מעט ממהלך זה, הם משלימים עם המצב, הם פשוט מצלמים את החומרים  במצלמה רגילה ואז מדפיסים את זה. רק שבאדריכלות צריך קנה מידה מתאים, אז משקיעים שעות בניסיון שהתמונה שהתעוותה בגלל העדשה תהיה בקנהי מידה תואם.
נקווה שלא עוד.