אחת הוילות המדוברות של לה-קורבוזיה היא הוילה של משפחת שודן, בשנה ב' קיבלנו מספר מבנים למחקר אדריכלי על פעילותו של קורבוזיה (בשעור זה אף גיבשתי את דעותי על עבודותיו ודעותיו של קורבוזיה) אחד המבנים היה וילה שודן.
טרם עזיבתי את הארץ הזכירו לי חבריי לכיתה, אלה שניתחו את המבנה ובנו מודלי קרטון מהממים, שעלי לצלם כמה שיותר תמונות של המבנה ולשלוח מיד בהגיעי לאמדאבד.
כשהגעתי לכאן אכן רציתי ללכת לראות את המבנים הללו , אך בקרתי לראות תחילה את בנייני האדריכל המועדף עלי מאותה תקופה לואיס קהן, וכשהתפנתי לראות את המבנה של קורבוזיה, התברר לי שמזה 10 שנים איש לא ראה את המבנה, המשפחה לא מרשה לאיש לעבור את שער הכניסה ובטח שלא מכניסה אנשים פנימה. אמרו לי שאפשר להגיע לשביל הכניסה לצעוד בו בתוך הצמחיה ולראות חלק מחזית המבנה עד שהשומר יגרש אותך. מסיבה זו אף אחד מחבריי ההודים לספסל הלימודים לא ידע איפה נמצא המבנה, יש להם מושג אבל אין מידע, המורים רק אמרו איפה נמצא האזור בו שוכן הבית אך, הכוונה מדוייקת לא יכולו לספק לי.
הבטחות צריך לקיים! על כן באותו יום חופשי שהלכתי לחנות הבגדים החלטתי בבוקר ללכת למבנים של קורבוזיה ולהשתחל לבית משפחת שודן או לפחות לראות אותו מבחוץ ולשלוח לכם את התמונות.
המבנה הראשון היה סגור לגמרי (בית אנשי הטקסטיל), משם הלכנו למוזיאון שגם אותו הוא תכנן, מוזיאון עשוי לבני חימר ובטון המוגבה מעל קומת עמודים מפולשת עם רמפה שדרכה עולים ונכנסים למוזיאון.
בקומת העמודים המפולשת ישבו השומרים צפו בטלויזה ואכלו, כשהגענו (האוסטרית, אחד השווצרים ואנוכי) הם הציעו לנו לטעום מהמאכלים המתוקים אותם אכלו, אך ביקשו את סליחתינו שלא נוכל לראות את המוזיאון מכיון שהוא סגור.
הייתי צריך רק לחייך, לשוחח עימם כמעה ולשבח את האוכל כדי שאחד מהם יגיד אוקי בשבילכם פתוח, הוא פתח את המוזיאון רק לשלושתנו אחלה חוייה אומנם המוזיאון הוא קובייה לא גדולה כלל (קטנה יותר ממבנה אחד של מוזיאון ישראל) עם חור מרובע במרכזו כמו דונטס אבל עדיין המוזיאון היה פתוח רק עבורנו. יכולנו להתרשם מעובדתו של האדריכל הנודע, כמו גם מההיסטוריה של העיר ומהתרבות ההודית או יותר נכון הג'וג'רטית (המקומית).
כאן לא התסיים הסיור שלנו במוזיאון, רגע לפני שיצאנו את דלת הכניסה הראשית של המוזיאון ביקשתי מהשומר לעלות לגג הוא שמח ועשה זאת ברצון. הנוף היה מדהים, קומת הגג שהייתה אמורה להיות גן עירוני (כפי שרצה קורבוזיה) אך מעולם לא שימשה ככזו כי איש לא רצה לעלות לשם, הייתה שלנו אפשר היה לראות את העיר העתיקה מצידו השני של הנהר, את העיר החדשה והגשרים המחברים בינהם, הבטון המפוסל של קורבוזיה מלמעלה (עיצוב חדרי המדרגות) בקיצור חוייה אדירה.
אל דאגה השומר קיבל טיפ.
ועכשיו רציתי לראות את הוילה המיוחלת אך אף אחד לא ידע איך לכוון אותנו ליעדנו, ידעתי למי יש הפיתרון – פניתי לאותו בעל חנות הספרים, האיש המבוגר – החבר שלי מביקורי בחנותו , פגשנו בשנית, זה הציע צ'יי, הבהיר שלא ניתן לראות את המבנה במפנים, הוא סיפרשלפני שנים הוא זכה להכנס רק לקומת הכניסה אך היום איש לא יכול להתקרב לבית, המלצתו הייתה שנוותר ונלך לוילה נוספת שתכנן קורבוזיה, אך אני עקשן.
הגענו למקום אליו הוא כיוון אותנו, הוא אמר שזה צמוד לבית החולים, אבל לא ראינו דבר, שאלנו אנשים שגרים באזור אך איש לא שמע על הוילה, רגע לפני שרצינו לוותר הגיע מישהו ואמר לנו השער הצמוד לבית החולים זה השער שאתם מחפשים, אבל אין לכם למה להכנס יש שם שומרים.
נכנסנו,
צעדנו בשביל המתפתל המקורה בצמחייה צפופה מעין יער עבות, ובצידי השביל בטונדות בגובה חצי מטר שנראות כמו טרמפידיות ישנות של חיילים המשמשות להארת השביל, עכשיו ידענו שאנחנו אכן במקום הנכון, אחרי הליכה קלה המבנה החל לצוץ מולנו, "בקרחת יער" ניתן היה לראות את המבנה שנראה כמו מודל קרטון שבעזרת מותק הילדים התנפחו הוגדל למימדי ענק ולגובה מאיים.
ואז הגיע השומר ואמר סליחה אבל עכשיו אתם צריכים ללכת, אני שיחקתי אותה מפגר
אמרתי לו שאני הגעתי מרחוק למשפחת שודן.
הוא אמר שהוא מצטער אבל אדון שודן לא מרשה לאיש לעבור את הקו הזה,
אז תתקשר אליו ונראה עניתי לו.
לא הוא יכעס, ענה השומר,
מה המספר שלו אני אתקשר,
לא
תן לי את המספר הכל יסתדר
ולפתע הוא נתן בקלות את המספר
התקשרנו, ענתה בחורה אז נתתי לאוסטרלית לדבר, זו הייתה בתו של אדון שודן, היא אמרה שהיא מצטערת אבל אנחנו צריכים ללכת עכשיו, האוסטרלית ניסתה ללחוץ אבל הבת אמרה שהיא לא יכולה להמרות את פיו של אביה.
כמעט שהתחלנו לחזור הגיעה מכונית מפוארת, מהמכונית יצא הנהג ופתח את הדלת לאיש מבוגר נראה כבן -80 שנים או אולי יותר, אני החלטתי (וצדקתי) שזה אדון שודן ועלינו לדבר איתו, האחרים צחקו והמשיכו ללכת לכיוון היציאה משכתי את האוסטרלית איתי וצעדנו לעבר אדון שודן כשזה צועד לכיוון ביתו.
מולנו נעמד איש מבוגר וממושקף שעיניו נראות שעברו הרבה בחיים ועכשיו הן עייפות,פיו היה חסר שורת שיניים עליונות וכשהזיז את לסותיו, דמה למעלה גרה.
אדון שודן?
הוא הנהן בראשו,
שנינו סטודנטים לאדריכלות, למדנו רבות על הבית שלך אנחנו ממש אוהבים אותו בנינו מודלים, הגענו מרחוק אוסטרליה וישראל האם אפשר להכנס ולראות את היצירה המדהימה של קורבוזיה מבפנים?
זה הנהן לשלילה,
ואז הוא הזיז את היד בצורה מעגלית
החברה האוסטרלית, הגיבה במהירות ואמרה לו:
תודה רבה אתה מרשה לנו להקיף את הבית מסביב ולראות אותו מבחוץ ממש תודה רבה, אנחנו ממש שמחים שיצא לנו לפגוש אותך אתה לא יודע איזה אירוע חשוב זה בעבורנו לראות את הבית שלך מסביב תודה רבה לך.
עיניו נפתחו לרווחה, ולהפתעתי היא גררה אותי מיד לצידו של הבית , כך שאדון שודן לא יכול היה להגיד דבר, הוא המשיך לצפות בנו עוד דקה או שתיים ונכנס לו פנימה.
אנחנו הסתובבנו סביב הבית הקפנו את כולו,
הרעיון של הבית הוא החיבור בין המבנה הגאומטרי העצום הזה ובין גן המקיף אותו (מבנה יפיפה שמשלב בתוכו צמחיה ומחובר כולו לגינה המבוייתת שגם אותה תיכנן קורבוזיה) לכן כשהיינו באחורי הבית התחושה הייתה שאכן פלשנו לתוך הבית, כי הגינה והבית אחד הם צפינו במשפחה, צילמנו תמונות הלכנו לבריכה הריקה ממים.
אין ספק, ולכל הדעות המבנה מרשים ביותר, הוא לכאורה נראה פשוט, אך ניתן לראות שהוא לגמרי לא פשוט והגן מוקפד ביותר. כל קומה גבוהה הרבה יותר מהגובה שאנחנו רגילים אליו, כמעט כמו קומה בקניון או דומה לכך,אין עוררין שהמבנה בהחלט מרשים ביותר, אך הוא אינו מזמין אותך להתגורר בו אלא זו וילה לאנשי מוזיאון.
ביום המחרת הלכנו, מספר תלמידי חו"ל, לאכול במסעדה איטלקית (הנחשבת ליוקרתית) לאחר שהזמנתי הרמתי את הראש וגיליתי שאדון שודן יושב בשולחן מולי. כולם חשבו שאני ממציא מכיון שיום קודם הצלחנו להערים על הזקן, כשהוא ומשפחתו קמו לצאת אני קמתי גם כן, הוא ניסה להתעלם ממני, אך אני ניגשתי לאישתו והתחלתי לשוחח איתה,
היא אמרה שהיא אכן גברת שודן
סיפרתי לה שהתרשמתי ביותר מהבית, והיא השיבה שהם מתגוררים בו שנים רבות אז הקסם שונה, עבורם זה הבית אך הם עדיין שומעים כל הזמן על סטודנטים לאדריכלות שבונים מודלים של המבנה…
ניסיתי להזמין את עצמי אליהם הביתה אך לא הצלחתי.
ועדיין יש לי את מספר הטלפון של משפחת שודן, משפחה הודית עשירה שעשתה את הונה בתחום הטקסטיל והזמינה את קורבוזיה לבנות את ביתה במקום חדש ובתולי שהיה ריק ולא היה בו דבר סביב (כמו שקורבוזיה אוהב הרי אין דבר יותר חשוב מהמונומנטים שהוא בנה שלא יכולים להרשות לשום דבר לעמוד סביב) עוד בזמן הבניה החלו לצוץ מבנים במגרשים הקרובים כשהיום המבנה נסתר לגמרי מהרחוב ומשכניו.
